ציפורים מדברות

רקע

ציפורים מדברות הן ציפורים שיכולות לחקות דיבור אנושי.
בקהילה המדעית ישנו ויכוח האם יש לעופות המדברים גם הבנה קוגניטיבית כלשהי של השפה.

לציפורים דרגות שונות של יכולת דיבור: חלקן מסוגלות לחקות רק כמה מילים וביטויים בעוד שנראה כי חלק מהתוכיים הקטנים בעלי אוצר מילים של כמעט 2,000 מילים.
מיינה הגבעה המצויה, חיית מחמד נפוצה, ידועה בשל יכולת הדיבור שלה ושל מינים נוספים ממשפחתה. כך גם הזרזיר המצוי שכמו המיינה, הינו בעל יכולת חיקוי מצוינת.

כמו כן, דווח גם על קקדואיים פראיים באוסטרליה שלמדו דיבור אנושי באמצעות העברת ״תרבות״ מציפורים שחיו בשבי אצל הבני האדם בעבר, השתחררו וחזרו לטבע והעבירו את ה״שפה״ שלמדו לחבריהם הציפורים.

ההתייחסות המוקדמת ביותר לציפור מדברת מגיעה מיוון במאה החמישית לפני הספירה. ייתכן שאותה ציפור שכונתה באותה עת ביטטקוס, הייתה למעשה הדררה השזיפית של ימינו.

תהליך לימוד הדיבור

הצעירים מבין הציפורים לומדים לתקשר באופן קולני על ידי למידה חברתית – חיקוי הוריהם כמו גם חיקוי של הציפורים הדומיננטיות בלהקה.

בהיעדר מיתרי קול, הציפורים נחשבות כמי שמשמיעות טונים שונים וצלילים באמצעות שרירי גרון וממברנות (קרומים, הסירינקס אם להיות מדויקים שהוא אזור בקנה הנשימה של העופות).

כלבים | חתולים | אוכל לכלבים | אוכל לחתולים | מונג' | אקאנה | טייסט | הילס 

ככל הנראה יהיו מגבלות על הצלילים שעופות יכולים לחקות עקב הבדלים במבנים אנטומיים כמו העובדה שאין להם שפתיים כמו שיש לבני האדם שידועות כאלה שאחראיות על חלק מהיכולת לבטא צלילים מסוימים.

עם זאת, מדענים סבורים כי סביר להניח שחיקוי בקרב עופות בסופו של דבר יהיה נחלתם של כלל המינים וכל המינים יראו יכולת כלשהי של חיקוי צלילים ספציפיים אבל לא בהכרח יכולת חיקוי של דיבור אנושי.

ציפורי שיר ותוכים

ציפורי שיר ותוכיים הן שתי קבוצות ציפורים המסוגלות ללמוד דיבור אנושי ולחקות אותו. למרות זאת, נמצא כי גם ציפור המיינה, ממשפחת הזרזירים, יכולה ללמוד וליצור דיבור אנושי בנסיבות מסוימות.

ציפורי מחמד שונות יכולות ללמוד לדבר על ידי חיקוי כולם של בעליהן.

יש לציין כי חיקוי דיבור אנושי אינו מוגבל רק לציפורים בשבי.

וכך, כפי שצוין למעלה, ישנה אפשרות שציפורי מחמד משוחררות לטבע ו״מלמדות״ בדרך עקיפה את ציפורי הבר את הצלילים שלמדו בעת שהותן בשבי האדם ובכך האחרונות לומדות לדבר בלשון אדם למרות שאף פעם לא חיו אצל בני האדם או אפילו נחשפו אליהם.

תופעה זו נצפתה בפארקים בסידני, אוסטרליה, שם תוכיי בר ביטאו ביטויים אנושיים כמו ״מה קורה״ ו״שלום יקירי״.

העקעקים האוסטרליים הפראיים, הנבללי, והסוכיים (אפיריוניים) הם מיני ציפורים אשר מתקשרים עם אנשים ומצליחים לחקות דיבור אנושי אך נשארים חופשיים בטבע.

סוגים

תוכיים

התוכי אקלקטוס, ידוע כדברן גדול, למרות שהיכולת הזאת תלויה לחלוטין באימון ולימוד מגיל צעיר.

מין נוסף שבמידה ויאומן לדיבור מגיל צעיר יכול לפתח את היכולת הוא ציפור האהבה אם כי נדיר שהיא הופכת להיות דברנית טובה.

גם תוכיי המקאו נחשבים לדברים טובים למדיי.

תוכי האמזונה

מינים רבים מתוכיי האמזונה הם דברנים. הם נוטים לקשר צלילים למערכות יחסים יותר מהתוכי האפרור אפריקני ולכן עולים על הביצועים שלו בסביבות חברתיות יותר.

אפרור אפריקני

התוכי אפרור אפריקני ידוע בעיקר בזכות יכולותיו הקוגניטיביות המפותחות ובתוך כך יכולתו לדבר.

ישנם שני מינים נפוצים של אפרור אפריקני אשר לומדים לדבר ומתוכם מין ה״תימנה״ הנוטה ללמוד לדבר בגיל צעיר יותר ממין ה״קונגו״.

כאמור, בדרך כלל תוכי ה״תימנה״ מתחילים לדבר מוקדם יותר וצפויים לעשות זאת עוד בסוף השנה הראשונה לחייהם. לעומת זאת, תוכי ה״קונגו״ האפורים עשויים ללמוד לדבר כבר בשנה הראשונה לחייהם אבל רבים מהם לא אומרים מילה לפני גיל שנה – שנה וחצי.

קקדואיים

קקדו הגאלה יכול לדבר אבל לא טוב כמו שאר התוכיים. את זכרי קקדו הגאלה קל יותר ללמד לדבר ביחס לנקבות וזאת על פי מחקרים.

קקדו צהוב ציצית קטן מדורג כדברן טוב למדי.

קקדו קורלה ארוך מקור מתואר ככזה שיכול לדבר בצורה ברורה מאוד.

תוכונים

התוכון המצוי שהוא גם התוכון הנפוץ ביותר, הוא מין פופולרי ביותר של ציפור מדברת בגלל הפוטנציאל שלה לאוצר מילים גדול למדי, טיפול קל ואופי חברותי במיוחד.
דוגמאות להישגים של תוכונים מצויים ניתן למצוא במקרה של התוכון המצוי ספרקי וויליאם שבין השנים 1954-1962 החזיק בשיא של אוצר המילים הגדול ביותר בעולם של ציפור מדברת. במותו הוא ידע 531 מילים ו-383 משפטים.
דוגמה נוספת היא התוכון פאק שזכה להופיע בספר השיאים של גינס בזכות שיאו על היותו בעל אוצר המילים הגדול ביותר שהיה לציפור אי פעם כאשר ידע סך של 1,728 מילים.

תוכי נזירי

תוכי נזירי מכונה גם בשם קוואקר. הוא ידוע כדברן מיומן.

תוכי מלכותי אוסטרלי

יכול לדבר במדיה וגודל על ידי בני אדם מגיל צעיר מאוד ונחשף לשפתם.

דררת קרמר

דררת קרמר מוכרת גם בשם הדררה הירוקה או הדררה המצויה. היא הדברנית המושלמת וחיית מחמד פופולרית מאוד אשר יכולה לפתח אוצר מילים גדול ולדבר בבירור ובמשפטים.

יש לציין כי ישנם מינים רבים נוספים שיכולים ללמוד לדבר במידה ואומנו מגיל צעיר, מי בבהירות רבה יותר ומי פחות ומי בעל אוצר מילים גדול יותר ומי פחות.

לעומת כל הנזכרים מעלה, התוכי מסוג דררה הימלאיה, לרוב אינו לומד לדבר.

ציפורי שיר

מיינה הגבעה

ידועה ביכולתה לחקות את הקול האנושי. נטען כי מיינה הגבעה היא הציפור המדברת הטובה ביותר והחקיינית הטובה ביותר מבין על העופות.

עורביים

כמה מבני משפחת העורבים יכולים לחקות דיבור אנושי. העורבים המדברים הטובים ביותר הם כנראה אלה שנמצאים בשבי בגני החיות.

זרזירים

הזרזיר המצוי הינו חקיין יוצא מהכלל. בין יכולות החיקוי שלו כמובן מצויה יכולת החיקוי של הלשון האנושית. יכולת החיקוי שלו כל כך טובה עד שלעיתים אנשים נוטים לחשוב כי הדיבור שלו הוא אכן דיבור של אדם אמתי ולא של ציפור.

ציפור חקיינית

המוקינגבירד הצפוני, כפי ששמה מעיד עליה, יודעת לחקות מספר רב של צלילים שכמובן כוללים את הדיבור האנושי.

נבלי

הנבלי, שחיה באוסטרליה, היא חקיינית מעולה של צלילים רבים שביניהם גם הקול האנושי.

הנבלי בעלת שלושה שרירים בלבד שאחראים על היכולת לדבר בעוד שלרוב ציפורי השיר האחרות יש ארבעה. זה מה שיכול להפוך את הסירינקס של הנבלי לגמיש יותר ביחס לציפורים אחרות.

במחקר שנעשה ובו השוו בין הסונוגרמות של שרירי הנבלי מול שריריו של מין אחר והוא העקעק האוסטרלי, בעת החיקוי, נמצא כי החיקוי של הנבלי הוא ה״תרשמותי״ בלבד ואילו זה של העקעק האוסטרלי הוא ״מציאותי״.

העקעק האוסטרלי

קיימת עדות על כך שעקעק אוסטרלי אחד אשר גודל מגיל צעיר מאוד על ידי בני אדם פיתח את היכולת לחקות את הדיבור האנושי, כולל מילים וביטויים.

אותו עקעק חיקה מספר גדול של צלילים לא אנושיים אך שליש מתוך כלל הצלילים שחיקה היו למעשה דיבור אנושי.

כאמור החיקוי של העקעק נשמע מדויק יותר מזה של הנבלי.

https://www.youtube.com/watch?v=iZR9JmoYRBQ

מטרת החיקוי

הוצעו מספר תאוריות בנוגע למטרת החיקוי הקולי באופן כללי. אם זאת, אותן תאוריות אינן מביאות סיבה ספציפית בשאלה מדוע הדיבור האנושי מחוקה על ידי הציפורים.
התאוריות תקפות רק למספר מסוים של מינים וזאת בשל מבנה חברתי, בתי גידול והתנהגות שלא אפשרה להגיע לכלל המינים.

העתקה שגויה

חוקרים הגיעו למסקנה כי חיקוי כללי של צלילים שאינם קשורים לציפורים הוא למעשה בסך הכל ניסיון שגוי להעתיק ״שיחות״ ספציפיות של מינים שונים אחרים.

זיהוי להקה

בטבע, להקות תוכים מפתחות ניבים מקומיים מובחנים.
מחקרים מצביעים על כך שהם משתמשים באלה כדי להבדיל בין חבריי הלהקה המוכרים שלהם לבין ציפורים לא מוכרות של להקות אחרות.

ציפורים מגיבות יותר לקולות מוכרים לשלהן והן מנדות פרטים מלהקות אחרות שהווקאליות שלהם שונה.

ציפורים שגודלו בשבי עשויים לחקות בני אדם, בייחוד את בעליהם כדי לקבל את האישור על היותם חלק מהמשפחה שבעיניהם היא הלקה שלהן.

אם הן ישמעו מילה או ביטוי שוב ושוב, הן עשויות לפרש זאת כקוליזציה המובחנת של הלהקה שלהן. לאחר מכן הן ינסו לחזור על אותה קוליזציה בעצמן כדי לשמור על המקום שלהן באותה להקה.

כאשר התוכי מקבל תמריץ מסוים בזמן החיקוי של הדיבור האנושי, הוא לומד לדבר יותר ופחות להשמיע קריאות טבעיות של ציפורים.

טריטוריאליות

ציפורים שונות בוחרות לבסס את הטריטוריה שלהן באמצעות שירה מסוימת. כך למשל השיר הטריטוריאלי של ציפור הנבלי הוא פשוט יחסית ושונה מהותית מזה של הצלילים שהם מחקים.

התפארות מינית

תאוריה נוספת למטרת התפתחות החיקוי היא כדי להרחיב את המנעד הווקאלי של הציפור במטרה לפאר את הצלחת הרבייה שלה.

לדוגמה, בזמן החיזור אחר הנקבה, הזכר של מין הנבלי ״מקשט״ את שירתו במספר רב של קולות שהוא למד לחקות כמו שירתן של ציפורים אחרות, צופרי רכבים, מסורים ואף נביחות כלבים.

מניעת טריפה

הציפור משתמשת ביכולת החיקוי שלה כדי למנוע מטורפים פוטנציאליים לטרוף אותה או את צאצאיה בכך שהיא מחקה את קולו של הטורף של אותה חיה שבאה לטרוף אותה.

מפת שמיעה

ציפורים מסוימות מחקות רק את הרעשים שהן שומעות בזמן שהותן בטריטוריה אחרת וכך בעצם הן ״מציירות״ לעצמן מפה שתעזור להן למצוא את הדרך חזרה לשטח המחייה שלהן ומורכבת משמיעה בלבד.

מחלוקת קוגנטיבית

יש מחלוקת האם תוכים מסוגלים להשתמש בשפה בצורה מושכלת או רק לחקות את מה שהם שומעים.
כמה מחקרים מדעיים אשר ערכו תקופה של 30 שנה שכללו בתוכם תוכיים מפורסמים שהיו מוכרים לאנשים רבים וצולמו לטלוויזיה, הראו כי קיימת אפשרות שהתוכים הללו מסוגלים להשתמש במילים באופן מושכל במשימות לשוניות.

מנגד, היו מי שפקפקו באמינות אותם מחקרים וממצאיהם. הם טענו כי התקשורת של אותם תוכיים הינה מותנית בנסיבות שהיו קיימות בזמן המחקר.

הם הביאו לדוגמה את הסוס שבעליו חשב כי הוא יודע לספור ולבסוף הסתבר כי בעצם הוא קיבל עידודים ספציפיים שהובילו אותו לבצע פעולות שהיו נראות כמו ספירה. דוגמה נוספת הייתה המקרה של השימפנזה שבעליה סברו כי היא יכולה לדבר אם כי למעשה סביר להניח שהיא רק חיקתה את בעליה.

מדענים בצרפת ובצ׳כיה הצליחו ללמד תוכים אפרוריים לסמן פריטים שונים באמצעות שפה אנושית אם כי בשיטת לימוד שונה מזו של החוקר במחקר הראשוני שנמצאה כלא יעילה במקרה של הציפורים הספציפיות הללו.

בתרבות

הציפורים המדברות הן אלמנט עלילתי בסיפורת מהז׳אנר של הספרות הבדיונית.

ניתן למצוא אזכורים לציפורים מדברות ביצירות רבות מיצירותיה של הסופרת גבריאל גרסיה מארקס.

כמו כן, הציפורים המדברות מופיעות לא אחת בסרטים שונים וסדרות.