הקוקטייל, הידוע גם בשם נימפית מצויצת, הוא תוכי קטן השייך למחלקת העופות עומד כמין בפני עצמו במשפחת הקקדואיים האנדמי לאוסטרליה.

הוא נחשב כחיית מחמד ביתית וכתוכי שחי לצד בני אדם ברחבי העולם בגלל שקל יחסית לגדלו. מבין כל ציפורי המחמד, הקוקטיילים נמצאים במקום השני בפופולריות כאשר מי שעוקף אותם הוא התוכון המצוי.

הקוקטיל הוא הפרט היחיד במין הנימפיקוס, ונחשב כמין הקטן ביותר במשפחת הקקדואיים. בעבר הוא היה נחשב לתוכי ממין פרקיט או לקקדו קטן. עם זאת, מחקרים מולקולריים עדכניים יותר העניקו לו תת משפחה משלו בשם Nymphicinae והוא נחשב כיום כסוג ומין שעומד בפני עצמו. הקוקטיילים הם ילידי אוסטרליה, ויעדיפו לחיות באזורים בהם הקרקע לחה, או אזורים המכוסים בצמחייה סבוכה ועצים נמוכים.

טקסונומיה ואטימולוגיה

הקוקטייל הוזכר לראשונה על ידי הסופר וחוקר הטבע הסקוטי רוברט קר, בשנת 1793 בשם Psittacus hollandicus.

הקוקטייל סווג כמין בפני עצמו,  בשם Nymphicus, על ידי חוקר החיות ואגלר בשנת 1832. שם המין שלו הוא שיקוף החוויה של קבוצה אחת של אירופאיים קדומים שראו את הציפורים לראשונה באזור המחייה שלהן ונדהמו מיופיהן עד כדי כך שהחליטו לקרוא למין הספציפי הזה של הציפור על שם הנימפות המיתיות. השם הספציפי hollandicus מתייחס לניו הולנד, שמה ההיסטורי של אוסטרליה של ימינו.

מערכות היחסים הביולוגיות שלו היו זמן רב מאוד לא בטוחות כלל. כיום הוא קיבל את הסיווג של מין וסוג משל עצמו, אבל בתקופה קדומה יותר ציפור הקוקטייל הייתה חלק ממשפחת התוכיים רחבי הזנב. סוגיה זו הוסדרה באמצעות מחקרים מולקולריים שונים. מחקר שבוצע בשנת 1984 בחלבונים שונים שמצויים בציפורים שונות, ביסס את הקשר הקרוב שבין הקקדואיים לבין התוכיים.

נתוני רצף המיטוכונדריה של הקוקטייל  הציבו אותו בתת המשפחה של הקקדואיים. הסיווג של הקוקטייל למין התוכון המצוי היה כתוצאה של ירידה בגודלו של הקוקטייל והשינוי במאזן האקולוגי. מניתוח של רצף הגנים של הקוקטיילים הוכח כי הם מספיק שונים מהמינים האחרים במשפחת הקקדואיים ולכן הוחלט לבסוף לסווג אותם כמין וסוג משל עצמם. הקשר הביולוגי של הקוקטייל למשפחת הקקדואיים נתמך בכך שיש לפחות מקרה מתועד אחד של הכלאה מוצלחת בין הקוקטייל לקקדו ממין גאלה.

מאפיינים

בניגוד לרוב הקקדואיים, לקוקטייל נוצות זנב ארוכות המהוות בערך מחצית מהאורך הכולל שלו אשר מגיע ל-30 ס״מ ועד ל-33 ס״מ מה שהופך את הקוקטייל למין הקטן ביותר מבין כל משפחת הקקדואיים שהם בדרך כלל גדולים יותר וגודלם יכול להגיע לעד 60 ס״מ. הסוג הפראי (לא מבוית) של הקוקטייל הוא בדרך כלל בעל צבעים אפורים עם חלקים לבנים בולטים בקצוות החיצוניים של כל כנף.

הציצית הייחודית של הקוקטייל מבטאת את מצבו הרגשי. כאשר הציצית אנכית באופן דרמטי, הקוקטייל מופתע או נרגש. כאשר היא נוטה בעדינות הוא במצבו הנטרלי או הנינוח וכאשר היא משוטחת לרוחב הראש הקוקטייל כועס או מתגונן. הציצית מוחזקת שטוחה או בולטת החוצה גם כאשר הקוקטייל מנסה להיראות מפתה.

פני הזכר הם צהובים או לבנים בעוד שפני הנקבה אפורות או אפורות בהירות ושני המינים בעלי אזור כתום עגול בשתי האוזניים המכונה לעיתים ״לחי צ׳דר״ בשל הדמיון לצבע גבינת הצ׳דר. אותו צבע כתום בדרך כלל ״חי״ יותר אצל הגברים הבוגרים ודהוי יותר אצל הנקבות.

 

הקוקטיילים הם ציפורים קולניות יחסית כאשר קריאות הזכר מגוונות יותר מאלה של הנקבה. ניתן ללמד קוקטיילים לשיר מנגינות שונות ואף לדבר באמצעות לימוד מילים רבות וביטויים.

דימורפיזם מיני

כל האפרוחים והפרטים הצעירים של מין הקוקטייל נראים כמו נקבות וכמעט בלתי אפשרי לזהות מה הוא מין הגוזל מרגע הבקיעה ועד לרגע שבו נופלות הנוצות לראשונה. בנוסף, הגוזלים הינם בעלי פסים צהובים אופקיים אשר נמצאים על החלק התחתון של נוצות זנבם, כתמים צהובים על פני נוצות כנפיהם הפנימיות הראשונות, פס אפור על הפנים והציצית וכתם כתום עמום על כל אחת מהלחיים. 

קוקטיילים בוגרים הם בעלי דימורפיזם זוויגי, אך במידה פחותה בהרבה ביחס למינים אחרים של עופות. הדבר ניכר רק לאחר השינוי הראשון, המתרחש בדרך כלל כשישה עד תשעה חודשים מרגע הבקיעה. הזכר מאבד את החסימה הלבנה או הצהובה ואת הכתמים בחלק התחתון של נוצותיו בזנבו וכנפיו. הנוצות האפורות על לחייו וציציתו מוחלפות על יד נוצות צהובות בוהקות בזמן שהכתמים הצהובים על לחיו הופכים לבהירים ומובחנים הרבה יותר.

הפנים והציצית של הנקבה בדרך כלל יישארו אפורים, עם כי ביחד עם הכתם הכתום. בנוסף, הנקבה שומרת על החסימה האופקית של החלק התחתון של נוצות הזנב שלה. הצבע של הקוקטיילים נגזר משני פיגמנטים: מלנין (המספק את הצבע האפור בנוצות, עיניים, מקור וכפות רגליים) ופסיטקופולווינים (המספקים את הצבע הצהוב על הפנים והזנב ואת הצבע הכתום של כתם הלחי). הצבע האפור של המלנין גובר על הצהוב והכתום של הפסיטקופולווינים כאשר שניהם נוכחים.

השפעת המלנין פוחתת בפנים של הזכרים ככל שהם מתבגרים  מה שמאפשר לגילוי רב יותר לפיגמנט הפסיטקופולווינים שאחראי על הצבע הצהוב והכתום, ואילו עלייה בתכולת המלנין בזנב גורמת להיעלמות הפסים האופקים הצהובים בזנב. בנוסף למאפיינים הנראים לעין אלה, הקולות שמשמיעים הזכרים הבוגרים בדרך כלל חזקה יותר ומורכבת מזו של הנקבות.

מוטציות של הצבע

ברחבי העולם קיימות כיום 22 מוטציות הנוגעות לצבעו של הקוקטייל שנוצרו על ידי הצפרים השונים, מתוכן שמונה בלעדיות לאוסטרליה. מוטציות בצבעיו של הקוקטייל המצוי בשבי האדם התגלו בצבעים שונים, וחלקן היו שונות למדי מאלה שנצפו בטבע. כך למשל קוקטיילים פראיים הם אפורים עם הבדלים גלויים בין זכרים לנקבות. לקוקטיילים אפורים זכריים יש בדרך כלל ראשים צהובים ואילו לנקבה ראש אפור. צעירים נוטים להיראות כמו נקבות עם מקורים ורודים יותר.

המוטציה הצבעית הופיעה לראשונה בקליפורניה בשנת 1949. מוטציה זו היא כתם של צבע על ציפור שהינה בצבע אחיד אחר. לדוגמה, מוטציה זו עשויה להופיע בדמות כתם אפור על קוקטייל צהוב. צבעי לוטינו נצפו לראשונה בשנת 1958. לציפורים אלה אין כלל את הצבע האפור של חבריהן הפראיים וגווניהן נעים בין לבן ועד גוונים צהובים רכים. שילוב הצבעים הזה הוא פופולרי במיוחד.עקב ריבוי הרבעות, לעיתים קרובות יש לקוקטיילים האלה טלאי קירח קטן מאחורי ציציותיהם.

מוטציית הקינמון, שנראתה לראשונה בשנות החמישים, דומה מאוד למראה האפור; עם זאת, לציפורים אלה יש צבע חם וחום יותר. מוטציית הפנינה נצפתה לראשונה בשנת 1967. מוטציה זו באה לידי ביטוי כנוצה בצבע אחד עם קצה צבעוני שונה, כמו נוצות אפורות עם קצות צהובים. דפוס ייחודי זה נמצא על כנפי ציפור או על הגב. המוטציה הלבקנית היא תוצאה של חוסר בפיגמנט. ציפורים אלה לבנות עם עיניים אדומות.

 

קיימות מוטציות רבות אחרות הכוללות צבעי זית, כסף דומיננטי ונסגני. ישנן מוטציות צבע שבלעדיות לאוסטרליה: חורש אוסטרלי, דהוי, כסף מדולל, פסטל, פלטינה ועוד. קיימות מוטציות אחרות, כגון מוטציות שמשנות פנים, וכוללות פנים לבנות, פנים פסטליות, לחי צהובה דומיננטית, לחי זהב, פנים בצבע קרם ועוד. מוטציות הצבע של הקוקטיילים יכולות להיות מורכבות עוד יותר מכיוון שלציפור אחת יכולות להיות מוטציות צבע רבות. המוטציות יכולות להיות כפולות, משולשות ואף מרובעות ויש לכך תיעוד בספרי מחקר שונים.

הפצה ובית גידול

 

קוקטיילים הם ילידי אוסטרליה, שם הם נמצאים ברובם. למרות שהמדינה אינה עשירה במים ואינה מדינה קרה במיוחד, הקוקטיילים תמיד ימצאו ליד אזורים שקרובים למים. לא תמצאו את הקוקטיילים באזורים העמוקים והחמים משמעותית של אוסטרליה. המינים השונים, בעת הצורך, יעברו למקום בו ניתן להשיג מזון ומים. בדרך כלל הם נראים בזוגות או בלהקות קטנות. לפעמים, מאות נוהרים סביב גוף מים אחד. לצערם של איכרים רבים הם אוכלים לעתים קרובות גידולי שדה שונים. הם המין היחיד ממשפחת הקקדואיים שיכול להתרבות כבר בסוף השנה הראשונה לחייהם.

תוחלת חיים

תוחלת החיים של הקוקטייל בשבי האדם נעה בדרך כלל בין 16 ל 25 שנים, אם כי לעיתים הם חיים רק 10-15 שנים. לעומת זאת, יש דיווחים על קוקטיילים החיים עד 32 שנים, והפרט המבוגר ביותר שקיים תיעוד לגביו הגיע לגיל 36. תזונה ופעילות גופנית הם גורמים מכריעים עיקריים באורך החיים של הקוקטיילים. אם הקוקטייל ניזון נכון, הוא יכול בקלות לחיות עד 20 שנה.