תוכי ארה – כל מה שרציתם לדעת

רקע

הארה הוא סוג של תוכי המאקאו שחי באזור הטרופי של דרום ומרכז יבשת אמריקה.

תוכי הארה מונים שמונה מינים קיימים ולפחות שני מינים שנכחדו.

את השם ארה, השם של הסוג, טבע חוקר הטבע הצרפתי ברנרד ז'רמן דה לספד בשנת 1799. הוא הארה קיבלה את שמה בשל היותה חלק משבט האריני, שהיו שבט של תוכים נואוטרופיים.

שם הסוג ארה נגזר מהמילה ará שמקורה בשפה של שבט הטופי שחי בברזיל והיא אונומטופיה של הצליל שעושה תוכי המקאו.

תוכיי הארה הם תוכים גדולים ומדהימים עם זנבות ארוכים, כנפיים צרות וארוכות וצבעוניות בגוונים בוהקים אשר יחודיים לכל מין.

למרות הצבעוניות הרבה של הנוצות, באזור העיניים של תוכי הארה השונים ישנם אזורים לבנים. אין הבדל בין צבע הנוצות של הזכרים לאלה של הנקבות.

תוכיי הארה פופולריים ביותר בקרב סוחרי החיות וחלק נכבד מהמינים שלהם נמצא בסכנת הכחדה בטבע מהסיבה הזאת.

מיון

כאמור קודם, סוג הארה, הוכר לראשונה על ידי חוקר הטבע הצרפתי ברנרד ז׳רמן דה לספד בשנת 1799.

המין הראשון שהשתייך לסוג הארה היה המאקאו הארגמנית שקיבלה את שמה בשל היות הנוצות שלה אדומות ברובן.

במשך שנים רבות הסוג הכיל מינים נוספים, אך הוא התחלק לשלושה סוגים נוספים: מקאו אדום כנפיים, הסוגAnodorhynchus , הסוג Primolius והמינים היחידים: מקאו ספיקס ומקאו כחול בטן.

סוגי האורתופסיטאקה והדיופסיטאקה הם מונוטיפיים כלומר מינים יחידים, והם שונים זה מזה מבחינה מורפולוגית והתנהגותית, ואילו שלושת המיני המקאו של פרימוליוס הם ירוקים וקטנים יותר.

מינים ותת מינים

כיום קיימים שמונה מיני ארה ששרדו, שני מינים שנכחדו בתקופה המודרנית, ומין נוסף דנכחד ידוע עליו רק בזכות מאובנים שנמצאו

הפעם האחרונה בה נצפתה המקאו האדומה הקובנית שנכחדה הייתה בשנת 1864 כאשר אחת מהם נורתה. במוזיאונים נשמרים כמה פוחלצים של המקאו האדומה הקובנית, אך אף אחת מביציה לא שרדה.

כלבים | חתולים | אוכל לכלבים | אוכל לחתולים | מונג' | אקאנה | טייסט | הילס 

הסוג ארה מחולק באופן הבא:

• ארה כחולה-צהובה או אָרָה צְהֻבַּת חָזֶה (Ara ararauna)
•  ארה כחולת-גרון (Ara glaucogularis)
• ארה צבאית (Ara miltaris) (כולל בתוכו תת מינים)
• ארה ירוקה גדולה(Ara ambiguous, Great green macaw) (כולל בתוכו תת מינים)
• ארה ארגמנית (Ara macao)(כולל בתוכו תת מינים)
•  ארה ירוקת-כנף (Ara chloroptera)
• ארה אדומת מצח (Ara rubrogenys)
• אָרָה גּוּצָה (Ara severus)

מינים נכחדים

•  ארה קובנית אדומה (Ara tricolor Bechstein)
• ארה סנט קרואה Ara autocthones), ידועה בזכות המאובנים שנמצאו)
• ארת האנטילים הקטניםAra guadeloupensis), ידועה בזכות המאובנים שנמצאו)

מינים נכחדים שייתכן והם שייכים לסוג

קיימים מספר מינים נוספים שנכחדו בשלב זה או אחר של ההיסטוריה שהונח כי הם סייכים לסוג הארה על מסך מעט מאוד עדויות.

יתכן שהם היו מינים נפרדים, או תוכים מוכרים אחרים שיובאו לאי ואחר כך הונח כי הם בעלי מין נפרד.

התוכים האלה כוללים את המינים הבאים:

• ארה מרטיניק (Ara martinicus)
• ארה ירוקה-צהובה ג'מייקנית או ארה אדומת ראש (Ara erythrocephala)
•  ארה אדומה ג'מייקנית (Ara gossei)
•  ארה ירוקה-צהובה דומייקנית (Ara atwoodi)

מורפולוגיה ומראה

כמו שאר הפרטים ששייכים לסוג, גם הכנפיים של הארה הכחולה-צהובה הן ארוכות, כמו גם הזנב.

הארה הם תוכים גדולים יחסית וגודלם נע בין 46-51 ס"מ ומשקלם נע בין 285-287 גרם.

הכנפיים של סוג הארה הן ארוכות וצרות, האופיינית למינים של תוכים הנודדים למרחקים ארוכים כדי לחפש מזון.

יש להם מקור תחתון גדול אשר מעוגל כלפי מטה וכתם עור לבן סביב העין המשתרע עד לבסיס המקור.

טלאי העור נושאים נוצות קטנטנות המסודרות בקווים שיוצרים סוג של תבנית מעל העור החשוף בצורה שונה בכל מין למעט במין הארה הארגמנית, אשר לה באותו אזור יש עור חשוף.

ברוב המינים המקור הוא שחור, אך אצל הארה הארגמנית ואצל הארה בעלת הכנפיים הירוקים הם בעלי מקור עליון בצבע לבן ומקור תחתון בצבע שחור.

הצבעים שצובעים את נוצות הארה השונות הם מרהיבים ביותר.

ארבעה מתוך כלל המינים הם בעיקר ירוקים, לשני מינים רוב הנוצות הן כחולות וצהובות, ושלושה מינים (כולל הארה הקובנית הנכחדת) הן ברובן אדומות.

יש לציין כי אצל תוכיי הארה אין הבדל בין הנראות של הזכר לנראות של הנקבה, כלומר שני המינים בעלי אותו צבע נוצות. ויותר מכך, צבע הפרטים הצעירים זהה לצבע הפרטים הבוגרים. ורדמת הנוערים דומה למבוגרים, אם כי במינים מסויימים הצבע עלול להיות דהוי יותר ולא בוהק כמו הצבע של הפרטים הבוגרים.

תפוצה ובתי גידול

הארה מצויה בעיקר באזור הניאו-טרופי שכולל בתוכו את מקסיקו במכרז אמריקה ועד לארגנטינה בדרום אמריקה. מרכז התפוצה של הארה הוא אגן האמזונס ואזור הגבול של פנמה – קולומביה; כל אחד מהם כולל ארבעה מינים שנמצאו יחד.

שבעה מינים חיים באזור בוליביה, אך באף אזור מחייה יחיד במדינה הזאת או בכל מדינה אחרת, אין יותר מארבעה מינים אשר חיים יחד.

המין הנפוץ ביותר, הארה הארגמונית, מופץ כיום(או היה בעבר) ברחבי חלקים גדולים של מרכז אמריקה והאמזונס.

לעומת זאת, יש חלקים בבוליביה אשר בהם עדות לקבוצות קטנות עד זעירות של ארה כחולת הגרון וארה אדומת הגב.

הארה הצבאית חיה לרוב מצפון מקסיקו לצפון ארגנטינה, אך התפרשותה על גבי השטח אינה רציפה, בגלל האוכלוסיות השונות במקסיקו, ונצואלה וארגנטינה שיצרו פער גדול בשטח המחייה של הארה הצבאית.

הארה הכחולה-צהובה נעקרה מאזור המחייה שלה בטרינידד בשנות השישים. כמו כן היא גם נסוגה מאזור המחייה שהיה לה בצפון ארגנטינה, וכמה מינים שהיו חיים באיים הקריביים, ככל הנראה נכחדו גם הם עם השנים.

כצפוי, ככל שהשנים עברו המגוון הכולל של מינים רבים והסוג בכללותו ירד משמעותית עם יותר ויותר התערבויות מצד האדם בטבע.

ההתאמה של הארה לבתי גידול

הארה בדרך כלל יכול להתאים את עצמו לדרישות בית הגידול שלו, כלומר להשתנות בעת הצורך לתנאי המחייה החדשים.

דוגמה קיצונית להתאמה לתנאי בית הגידול ניתן למצוא בהתנהגות של הארה האדומה, שכאמור בהתפשטותה הנרחבת ברחבי יבשת אמריקה, משתמשת ברוב סוגי האזורים כבתי הגידול, מיערות הגשם הלחים ועד לסוואנות השונות, כאשר הדרישה היחידה שלה בעצם היא עצים גדולים מספיק, שהרי בהם היא משיגה את מזונה ואת מאורות הרבייה שלה.

המינים האחרים מעט מוגבלים יותר בבחירת בתי הגידול שלהם, אך הצורך בעצים גדולים הוא אוניברסאלי.

ארת הגרון הכחול מאכלסת בדרך כלל "איים" של יער בסוואנה, והארה בעלת הגב האדום מעדיפה צמחיה נמוכה באזורים צחיחים המיוערים בקקטוסים.

בטווח שטח בית הגידול שלהן, הארות עשויות לעוף למרחקים גדולים בזמן העונה בחיפוש אחר מזון.

הארות אינן נודדות בקנה מידה גדול, אלא במקום זאת הן עפות יותר באזורים קרובים בתוך בתי הגידולים השונים והמגוונים שלהן.

האכלה ותזונה

כמו כל תוכי המאקאו ויתר התוכים אשר ניזונים מזרעים ופירות, גם תזונתה של הארה מורכבת בעיקר מזרעים ופירות לתוכים, כאשר סוג הזרעים והפירות הספציפיים משתנים ממין למין.

שלא כמו ציפורים רבות, הארות הן טורפי זרעים ולא מפזרות זרעים. הן משתמשות במקוריהן החזקים להפליא כדי לפתוח אפילו את הקליפות הקשות ביותר.

התזונה שלהם חופפת לזה של כמה מינים של קופים; במחקר אחד שנערך על ארות ירוקות כנף בוונצואלה, הן חלקו עצים רבים עם זני קופים שונים כמו זן הסאקי, אם כי בחלק מהמקרים הם אכלו את הזרעים בשלב מוקדם יותר של בשלות מאשר הסאקים, כאשר הם הכילו יותר רעל.

המקאו, כמו תוכים אחרים, עשויים לצרוך סוג של חימר כדי שיוכלו לספוג תרכובות רעילות מסוימות אשר הם צורכים בזמן אכילת זרעים או פירות מסוימים.

כמו כן, התרכובות הרעילות של מזונות מסוימים עשויות להיות מנוטרלות על ידי תרכובות, כמו טאנינים, הנמצאים במזונות אחרים שנצרכים בו זמנית.

רבייה

כמו כמעט כל התוכים, הארה היא מקננת בחלל ספציפי.

רוב המינים מקננים בחללי עצים, חיים או מתים. הארה נוטה להשתמש בחורים טבעיים אשר נוצרו בעצים, בעיקר אלה שבעצים מתים, או מנגד בחורים שנוצרו על ידי מינים אחרים; במקסיקו לדוגמה, הארה הצבאית עדיין משתמשת בחללים שנחפרו על ידי נקרים שנמצא בסכנת הכחדה.

בנוסף לקינון בעצים, הארה הצבאית הארה ירוקת הכנפיים מקננות גם בנקקים טבעיים אשר מצויים בצוקים. בית הגידול המקנן הזה הוא היחיד שמשמש את הארות האדומות גב, שכן עצים שאמורים להיות גדולים מספיק לצורך הקינון, אינם בנמצא באזור הצוקים הצחיח למדי.

הארה הנכחדת לכאורה

עדות לכך שישנה ארה נכחדת לכאורה ניתן למצוא בציור שמן המתאר תוכי בעל נוצות אדומות עם קצות כנפיים צהובות; ובנוסף לזה איזשהי ציפור גדולה, מגושמת, דמויית ברווז עם נוצות אפורות, לבנות וצהובות; ועוד תוכי אחד עם גב שחור, חזה צהוב וזנב צהוב ושחור; וגם ציפור חומה נוצתית עם מקור ארוך אשר אוכלת צפרדע.

"הדודו של אדוארדס", הוא השם של אותו ציור משנת 1626 של רולנט סייברי, אולי מראה את הארה אנליטה הקטנה משמאל, והארה מרטיניק מימין.

ידוע כי תוכאי המקאו הועברו בין האיים הקריביים ליבשת אמריקה הדרומית הן בתקופות היסטוריות על ידי אירופאים והן בתקופות פרהיסטוריות על ידי פליאו-אמריקנים.

תוכים היו חשובים לתרבותם של היישובים הילידים.

סחר בארות

הציפורים נסחרו בין איים, והיו בין המתנות שהוצעו לכריסטופר קולומבוס כשהגיע לאיי בהאמה בשנת 1492. לכן קשה לקבוע אם התיעודים ההיסטוריים הרבים של תוכאי המקאו באיים אלה מזכירים מינים אנדמיים ברורים, מכיוון שהם היו יכולים להימלט מאנשים או מאוכלוסיות פראיות של תוכאי מקאו זרים של מינים ידועים שהועברו לשם.

עד היום ידוע על לא פחות משלוש-עשרה מיני ארות שנכחדו וחיו באיים עד לא מזמן.

רק שלושה מיני ארות מקאו אנדמיים מהקריביים ידועים משרידים פיזיים שנמצאו.

הארה הקובנית (Ara tricolor) ידועה לאדם בשל כתשע עשרה פוחלצים שונים ומאובנים שנמצאים במוזיאונים.

הארה של סנט קרואה (Autochthones Ara) ידועה לאדם רק בזכות מאובנים שלה שנמצאו, וארת האנטיליה הקטנה (Ara guadeloupensis), גם היא ידועה לאדם בזכות מאובנים ואף דוחות שונים שנמצאו ואשר היא מאוזכרת בהם.

זנים של ארות שנכחדו

לא נותרו כיום ארות אנדמיות בקריביים, והן ככל הנראה כולן נכחדו על ידי בני האדם, חלקן בהיסטוריה של ימינו ואחרות בתקופות פרהיסטוריות קדומות.

בנוסף לשלושת המינים המוכרים משרידים ומאובנים, ישנן כמה ארות היפותטיות אשר נכחדו ועצם קיומן התבסס רק על סיפורים עכשוויים, שנחשבים די מפוקפקים כיום.

רבים מאלה ממינים אלה נקראו על ידי וולטר רוטשילד בראשית המאה העשרים, אשר היה ידוע כאחד בעל נטייה למנות מינים על סמך עדויות מוחשיות מעטות בלבד.

בין השאר על פי דיווחים שונים נקראה ארת אדומת הראש (Ara erythrocephala) והארה האדומה הג'מייקנית (Ara gossei) על הארות שחיו בג'מייקה, הארה של מרטיניק (Ara martinicus) הגיעה ממרטיניק שהוא מחוז בצרפת, והארה הדומיניקנית ירוקה-צהובה ( ארה אטוודי) לכאורה הגיעה ממדינת דומיניקה.

מינים אחרים הוזכרו גם כן, אך רבים מעולם לא קיבלו שם ספציפי למין שלהן, או שפשוט נחשבו כשם נרדף למין אחר.

חוקרי הטבע מגנים על הארות

חוקרי הטבע וודס וסטדמן הגנו על תוקפם של מיני הארות הקאבים הקריביים השונים והאמינו שלכל מין שהיה מצוי באי האנטיליאנים, הגדולים וגם הקטנים, יש מינים אנדמיים משלהם והיה ראוי לשם מין משל עצמו.

מנגד עמדו חוקרי הטבע אולסון ומייס אשר הטילו ספק בקיומן של כל אותן ארות היפותטיות ובזכותן להקריא בשם שונה לכל מין.

עם זאת, הם הציעו כי האי היספניולה יהיה המקום הסביר ביותר לכך שיהיה קיים בו מין מקאו נוסף, בגלל שטח היבשה הגדול, אם כי לא ידוע על תיאורים או שרידים של מין כזה.

ההשערה שלהם הייתה שגם אם היה מין כזה, סביר להניח שהוא נכחד עוד לפני הגעתם של האירופאיים לאי.

זהותם ותפוצתם של מיני מקאו מקומיים באיים הקריביים עשוית להיפתר עוד יותר באמצעות תגליות פליאונטולוגיות ובחינת דיווחים ויצירות אמנות עכשוויות.