דררת קרמר – כל מה שרציתם לדעת

רקע

דררת קרמר (שם מדעי: Psittacula krameri), המוכרת גם בשם דררה ירוקה, או דררה מצויה, היא מין תוכי טרופי החי בלהקות בתפוצה טבעית באפריקה ובאסיה, בעיקר בתת-היבשת ההודית ובמרכז אסיה.

כיום, ניתן למצוא את הדררה במקומות רבים נוספים בעולם כתוצאה מכך שאוכלוסיות ציפורים אחרות נעלמו מאזורים מסוימים כתוצאה מסחר בבעלי חיים מה שאפשר לדררה לבסס את מעמדה באזורים אלה.

בישראל המין התיישב דרך קבע ונחשב כמין פולש באזור.

תיאור

לדררת קרמר יש גוף קטן. צבעה ירוק בהיר וזנבה ארוך, עם מדרגות. אורכה הממוצע של ציפור הדררה הוא 41 סנטימטרים, מתוכם 23 סנטימטרים אורך זנבה. אורך כנפיה 15–17.5 סנטימטרים, ומוטת הכנפיים היא 34–39 סנטימטרים.

לזכר הבוגר צווארון שחור בין הסנטר לצדי הצוואר. בעורף הוא נעשה ורוד בהיר. לצעירים יש נוצות זהבהבות, המקורים אדומים והזנב ארוך.

צבען של רוב נוצות הדררה הוא ירוק. צבעם של הבטן, הפנים והחלק התחתון של הכנפיים הוא צהוב וירוק, אולם בהיר מצבע הנוצות.

כלבים | חתולים | אוכל לכלבים | אוכל לחתולים | מונג' | אקאנה | טייסט | הילס 

דימורפיה

הדררה הירוקה היא ציפור דימורפית מבחינה מינית, כלומר שני המינים הם בעלי מאפייני מראה שונים אחד מהשנייה.

אצל הזכר, העורף והחלק האחורי של הראש הם בעלי גוון כחול. לזכר גם יש פס שחור המתחיל בסנטר ונגמר באזור הלחיים. ובעורף יש לו פס ורוד המשלים את הפס השחור ויוצר מראה של טבעת מסביב לצוואר. הטבעת מתחילה להופיע בגיל 18 חודשים, ובגיל 32 חודשים היא כבר ברורה לגמרי.

בצוואר הנקבות, לעומת זאת, לא קיימת טבעת זו.

נוצות הזנב

נוצות הזנב האמצעיות הן ירוקות וחלקן כחולות. במבט מלמטה, נוצות הזנב בצבע צהוב, כאשר האמצעיות נוטות לצבע שחור. חלקו האמצעי של זנב הנקבה הוא לרוב קצר משל הזכר.

לדררות שגדלו בשבי בני האדם יש מוטציות צבע מרובות הכוללות את הצבעים כחול, סגול וצהוב.

המקור

המקור אדום עד אדום כהה עם קצה שחור. העיניים בצבע צהבהב (אצל הנקבות – אפור-לבן), הרגליים קצרות, בצבע ירוק-אפור, אצבעות הרגליים ארוכות – שתיים פונות לפנים ושתיים פונות לאחור.

משקלה של הדררה נע בין 100 ל-200 גרמים ויש לה כוח רב. הדררות מסתובבות בקבוצות של עד תשעה פרטים וכן עפות גם לבד.

עם זאת, לעיתים ניתן לראות קבוצות המונות עד מאות דררות המעופפות יחדיו במעגלים רחבים.

בשעת מעוף הדררה מחפשת זרמי אוויר ובכך חוסכת אנרגיה, אבל כושר הניווט שלה איננו טוב ביותר.

יכולת הדיבור של הדררת קרמר

לדררה יכולת דיבור מעטה ביחס לתוכים אחרים. שריקתה חזקה מאוד, עד שאפילו מגובה של כ-50 מטר אפשר לשמוע את שריקותיה. כשמחתימים אותה או מרגילים אותה ל"אכילת יד" היא ידידותית, אך לעיתים מסוגלת לנשוך נשיכה חזקה אם כי לרוב אינה פוגעת כלל.

הדררה משמיעה צעקות חזקות בעיקר בזמן תעופה ושהייה על עצי קינון. בשבי, היא נותנת אמון בבעליה יחסית מהר. הדררה אוהבת ללעוס, לכרסם ולהתקלח.

הדררות הן אוכלי צמחים ולא נוהגות לנדוד ממקום למקום.

הסתגלות הדררה לסביבה

הדררה היא אחד ממיני התוכים הבודדים שהסתגלו בהצלחה לחיים בבתי גידול משובשים כאשר היא צלחה שינויים כמו עיור שטחי מחייה ואף הריסת יערות.

כמין פופולרי ביותר בקרב חיות המחמד, דררות שנמלטו מהשבי אצל בני האדם הקימו מעין ״מושבות״ מסביב למספר ערים ברחבי העולם, כולל בצפון ומערב אירופה.

תוכים אלה הוכיחו את עצמם כמי שמצליחים לחיות באזורי אקלים שונים ומגוונים מחוץ לטווח הטבעי שלהם והם מסוגלים לשרוד טמפרטורות חורפיות נמוכות כמו למשל אלו שבצפון אירופה.
האיחוד הבינלאומי לשימור הטבע (IUCN) לא קבע שמין הדררה נמצא בסכנת הכחדה כי נראה שאוכלוסייתו הולכת וגוברת, אך הפופולריות שלו כחיית מחמד וחוסר הפופולריות בקרב החקלאים צמצמו את מספרו באזורים מסוימים בשטחי המחייה הטבעיים שלו בטבע.

תוחלת חייה בשבי יכולה להגיע ל-20 שנים, אך נצפו פרטים שהגיעו גם לגיל 30 ובטבע עד 15 שנים.

מיון וסיווג

כיום מוכרים לאדם ארבעה תתי מין של הדררה המצויה אם כי הם נבדלים אחד מהשני רק במעט:

תת-מין אפריקני

דררה אפריקנית (קיצור השם באנגלית – P. k. Krameri): חיה באזורי מערב אפריקה במדינות גינאה, סנגל ודרום מאוריטניה, מזרחית למערב אוגנדה ודרום סודן, צפונה למצרים.

ניתן למצוא אותה גם לאורך עמק הנילוס וגם באזור מדינת גיזה, לעיתים הוא מגיע לבקר גם בחוף הצפוני ובסיני.

כנזכר מעלה, הדדרה המצויה החלה להתרבות גם בישראל בשנות השמונים והיא נחשבת למין פולש.

דררה אביסיניסטית (קיצור השם באנגלית – P. k. Parvirostris): אזור מחייתה הוא בצפון מערב סומליה ואף מערבה יותר, ברחבי צפון אתיופיה עד מדינת סנאר, סודן.

תת-מין אסייתי

דררה הודית(קיצור השם באנגלית – P. k. Manillensis): מקורה בדרום היבשת ההודית וניתן למצוא אותה הן בשבי בני האדם והן בטבע בתור ציפור בר.

כמו כן, הדררה ההודית התרחבה באזור מחייתה עד לאוסטרליה, בריטניה (בעיקר באזור לונדון), ארצות הברית ולמספר מדינות מערביות אחרות. לעיתים היא מכונה גם בשם מכונה לעתים קרובות דררת הטבעת הצווארית ההודית.

דררה בורולית (קיצור השם באנגלית – P. k. Borealis): אזור מחייתה העיקרי הוא באזורי בנגלדש, פקיסטן, צפון הודו ונפאל למרכז בורמה; אם כי ניתן למצוא חלק מאוכלוסייתה ברחבי העולם כולו.

ראוי לציין כי תת-המינים ההודים גדולים יחסית מתת-המינים האפריקאים.

השם המדעי של הסוג, Psittacula, הוא צורת ההקטנה של המילה psittacus מהשפה הלטינית שפירושה "תוכי", ושם המין ״קרמר״ נקרא על שמו של חוקר הטבע האוסטרי ווילהלם היינריך קרמר.

תפוצה

מאז המאה ה-19, הדררה המצויה התיישבה בהצלחה במדינות רבות מסביב לעולם.

היא הצליחה להתפרש צפונה ביחס לבית הגידול המקורי שלה יותר מהרבה מיני תוכים אחרים.

היא ביססה את מעמדה בקנה מידה גדול במדינות אירופה השונות וביניהן גרמניה, צרפת, בלגיה, הולנד, איטליה, ובמיוחד בבריטניה.

כאמור קודם, גם בישראל אוכלוסייתה של הדררה המצויה אינה קטנה בכלל.

תזונה

בטבע תוכי הדררה קרמר בדרך כלל ניזונים מניצני צמחים, פירות, ירקות, אגוזים, פירות יער וזרעים.

להקות הבר עפות לעיתים גם הרבה מאוד קילומטרים בחיפוש אחר אוכל ובדרך מגיעות גם לשדות חקלאיים ומטעים שונים וגורמות נזק רב מאוד לגידול ולתוצרת החקלאית.

בשבי, תוכי הדררה יסכימו לאכול מגוון גדול של אוכל וניתן להאכיל אותם בסוגים שונים של פירות, ירקות, זרעים, דגנים ואפילו כמויות קטנות של בשר מבושל. יש להימנע מלהאכילם בסוגי שמנים, מלחים, שוקולד, אלכוהול וחומרים משמרים אחרים.

רבייה

בתקופות הרבייה והקינון בצפון מערב הודו תוכי הדררה מסתדרים בזוגות זוגות בתקופת הסוף הקיץ בחודש ספטמבר ועד תחילת החורף בחודש דצמבר.

אין להם בן זוג אחד לכל החיים ולרוב הם יתרבו עם בן זוג שונה לגמרי בכל עונת רבייה.

בחורף, שבו הטמפרטורה קרה ויכולה להגיע באזורים מסוימים גם מתחת ל-0, הם בוחרים להישאר באזור הקינון ולהגן עליו ובכך נמנעים מתחרות על אזורי קינון עם ציפורים אחרות.

התזונה של הנקבה שמורכבת מכל מיני דגנים וזרעים, מספקת לה חומרים מזינים הנחוצים לצורך הטלת ביצים.

מחודש אפריל עד חודש יוני הם מטפלים בגוזלים שלהם. הגוזלים יהיו מוכנים לעזוב את הקן ואת אמם לפני תקופת המונסון.

גידול בשבי האדם

תוכי הדררה המצויה פופולריים מאוד בתור חיות מחמד ויש להם היסטוריה ארוכה עם המגדלים האנושיים.

כבר בימי יוון העתיקה, היוונים הקדמונים שימרו את התת-מינים ההודים P. krameri manillensis, וברומא העתיקה הרומאים הקדומים שימרו את התת-מינים האפריקאים P. krameri krameri.

מוטציות צבעוניות של תת-המינים של תוכי הדררה הפכו למחזה שאינו זר בשנים האחרונות באופן די נרחב.

המוטציה המוכרת ביותר בקרב ציפורי הדררה היא זו שהצבע של הנוצות נהיה כחול במקום ירוק ואין להן את ה״טבעות״ מסביב לצוואר שיש לחברותיהן הדררות הירוקות המצויות הרגילות. מוטציה זו נשמרה על ידי מגדלי הציפורים וכיום ניתן למצוא לא מעט דררות כחולות.

יכולת חיקוי

לזכרים וגם לנקבות יש את היכולת לחקות דיבור אנושי אם כי היא לא מוצלחת כמו של תוכיים אחרים.

ראשית, הציפור מקשיבה לסביבתה, ואז היא מעתיקה את קולו של הדובר האנושי.

ישנם אנשים שמגדלים את גוזלי הדררה המצויה בדיוק למטרה זו. תוכים כאלה הופכים להיות די מאולפים ופתוחים ללימוד מילים, משפטים והופכים להיות פרטנרי שיחה לא רעים בכלל.